מהי ספונדילוארתרופתיה?

תאריך: 05/05/2013
מאת: פרופ' אורי אלקיים

הספונדילוארתרופתיות כוללות מגוון של דלקות מפרקים עם מעורבות  מפרקית, גידית או של מפרקי האגן בנוכחות לפחות אחד מהסימנים הבאים – סיפור משפחתי, דלקות מעיים, זיהום בדרכי השתן או מין, שלשולים, דלקת במפרקי האגן וכו'

בקבוצה זו, יש לציין 4 מחלות מרכזיות:
1. אנקילוזינג ספונדיליטיס (דלקת שדרה מקשחת).
2. דלקת מפרקים פסוריאטית.
3. דלקת מפרקים תגובתית.
4. דלקת מפרקים המלווה מחלות מעיים דלקתיות 

מהי אנקילוזינג ספונדיליטיס (א.ס)

דלקת שדרה מקשחת נוטה להופיע בגילאי – 20-30 . שכיחות המחלה הנה כ % 0.5 והיא מהווה כ5% מכלל מקרי כאבי גב כרוניים. המחלה נפוצה יותר בגברים ביחס של 2 ל1. קיים ללא ספק רקע גנטי: בכ- 90% מן המקרים, ניתן לאתר בדמם של החולים סמן גנטי הקרוי HLA-B27 . יחד עם זאת, חשוב לזכור שרוב נשאי HLA-B27 (המצוי כ-3%
מהאוכלוסייה הכללית בישראל) אינם חולים באנקילוזינג ספונדיליטיס. במקביל, נמצא  ששיעור גבוה של חולי א.ס  סובלים ממעורבות דלקתית של המעיים שלרוב אינה באה לידי ביטוי קליני.

הסימנים הקליניים הטיפוסיים הם כאבי גב תחתון הנוטים להופיע במנוחה , במיוחד בלילה, מלווים
בנוקשות בוקר משמעותית. במשך הזמן, עלול להתפתח חוסר גמישות של עמוד השדרה וקושי
רב בכיפוף. המחלה לרוב מתחילה במפרקי האגן ומתקדמת לכיוון הצוואר.
בכ30% מן החולים, תיתכן מעורבות של מפרקים נוספים, במיוחד מפרקי היריכיים וכתפיים. בנוסף,
לעיתים, מתפתחת דלקת בגידים שונים, בעיקר בכפות הרגליים.

בנוסף למערכת השלד, בחלק מן המקרים, מתפתחות תופעות חוץ מפרקיות כגון דלקות עיניים
(אובאיטיס), פגיעה נשימתית (לרוב משנית למעורבות מפרקי בית-החזה),  ולעיתים נדירות מעורבות
לבבית.

הטיפול מבוסס תחילה על תרופות אנטי דלקתיות שאינם סטרואידליות בניסיון להקל על סבלו של החולה.
יחד עם זאת, טיפול זה אינו מספק בחלק גדול מן המקרים.טיפולים נוספים הבאים בחשבון הם
סאלזופירין (Salazopyrine )  אשר עשוי לגרום להטבה בכאבי המפרקים ובסימני
הדלקת אך ללא השפעה ממשית על כאבי הגב התחתון. במקרים בהם התגובה לתכשירים אנטי-דלקתיים לא סטרואוידלים אינה מספקת, מומלץ לעבור לתכשירים המנטרלים TNFa  כגון אנברל (Enbrel ), רמיקייד (Remicade ) או יומירה (Humira )-  תכשירים אלו מסוגלים לגרום לנסיגה משמעותית של הסימפטומים ולנרמול של מדדי הדלקת .
במקביל לטיפולים התרופתיים, יש חשיבות מרכזית לפיזיותרפיה המכוונת לחיזוק שרירי הבטן והגב
ושמירה על טווח התנועה של המפרקים.

מהי דלקת מפרקים פסוריאטית ?

ארתריטיס פסוריאטית מתפתחת בכ10 עד 20 % מן החולים הסובלים פסוריאזיס. .
ברוב המקרים, דלקת המפרקים מתפתחת כמה שנים לאחר התפתחות הפסוריאזיס אך בחלק מן
המקרים שתי התופעות מתפרצות בו זמנית ובמיעוט המקרים הארתריטיס אף מקדימה את הפסוריאזיס.
קיימות כמה צורות של ארתריטיס פסוריאטית :
1. דלקת המערבת בעיקר את המפרקים המרוחקים של אצבעות הידיים
2. דלקת מפרקים הרסנית
3. דלקת המערבת מספר רב של מפרקים ( מעל ל5 )
4. דלקת שמערבת מספר מוגבל של מפרקים ( עד 5 )
5. דלקת הפוגעת במפרקי האגן וע"ש

הצורות השכיחות הן 3 ו 4 אך ברוב המקרים קיים עירוב של הסוגים השונים. בנוסף , עקב דלקת בגידים,
אחד הממצאים הטיפוסים הנו "אצבע נקניקיה " עם כאבים ותפיחות לאורך האצבע, בכפות הידיים או
רגליים.
הטיפול בדלקת מפרקים פסוריאטית מחייב שימוש בתכשיר אשר יטיב הן עם העור והן עם המפרקים.
הטיפול מבוסס על משככי כאבים שאינם סטרואידלים אך בדומה לדלקת מפרקים שיגרונתית , תכשירים
אלו אינם מסוגלים לרוב לעצור את התהליך הדלקתי. במטרה זו, תרופת הבחירה הנה מטוטרקסט
(Methotrexate ) – תכשירים נוספים שהוכיחו את יעילותם הם סאלזופירין
(Salazopyrine ), ציקלוספורין (Cyclosporine), אימורן (Imuran), פלקניל
(Plaquenil).
בשנים האחרונות, התווספו תרופות המנטרלות TNFa  כגון אנברל (Enbrel),
ורמיקייד (Remicade) או יומירה ((Humira אשר הוכיחו יעילות מרשימה הן מבחינת הפסוריאזיס בעורי והן המפרקי.

מהי דלקת מפרקים תגובתית ?

דלקת מפרקים תגובתית מתפתחת לרוב בין שבוע למספר שבועות לאחר מחלה זיהומית . בדרך כלל, המחלה
הזיהומית מערבת את מערכת דרכי המין והשתן ( בדרך כלל עקב מזהם הקרוי כלמידיה ) או את דרכי
העיכול ואז מתבטאת בשלשולים ,לעיתים דמיים ( בעקבות מזהמים שונים כגון שיגלה, סלמונלה, ירסיניה
ואחרים ).
מדובר בתגובה של המערכת החיסונית לזיהום ולא בהתפשטותו למפרקים, כך שהתהליך המפרקי אינו
זיהומי.
המחלה מתבטאת בכאבים ונפיחות, בעיקר של מפרקים גדולים של הגפיים התחתונות ( ברכיים,
קרסוליים ) . כמו כן, תיתכן מעורבות דלקתית של מפרקי אגן ועמוד שדרה במקביל לפגיעה גידית בולטת,
בעיקר בכפות הרגליים וגיד אכילס בעקב.
לעיתים, מתפתחים סימנים חוץ מפרקיים כגון דלקות עיניים שונות, דלקת בדרכי השתן, התעבות וקילוף
של עור כפות הרגליים, נגעים על איבר המין ופצעים (כיבים) בפה.
ההתקף אורך בדרך כלל כמה חודשים, ברוב המקרים בין חודשיים ל4 . ברוב המקרים,
מדובר באירוע בודד עם הבראה מוחלטת בסופו אך לעיתים רחוקות המחלה עלולה לחזור או להפוך לתהליך כרוני .
הטיפול מותאם לחומרת המחלה. תחילה יש מקום לתכשירים אנטי דלקתיים לא סטרואידלים וטיפולים
מקומיים כגון הזרקה של סטרואידים . במקרים נדירים עם מהלך ממושך, ניתן לשקול טיפול בסאלזופירין
(Salazopyrine ) או מתוטרקסט (Methotrexate)

 דלקת מפרקים המלווה מחלות מעיים דלקתיות

מדובר בדלקת מפרקים המופיעה בחולים הסובלים ממחלת קרון או מקוליטיס אולצרוזה . קיימים שני ביטויים מרכזיים של דלקת המפרקים בחולים אלה : ביטוי פריפרי וביטוי מרכזי.
דלקת המפרקים הפריפרית מתבטאת בדלקת של מפרקים גדולים, בעיקר של הגפיים בתחתונות, כגון ברך או קרסול כשמספר המפרקים המעורבים לרוב אינו עולה על 4.
המעורבות האקסיאלית דומה מאד ל דלקת שדרה מקשחת. ברוב המקרים, ההסתמנות הקלינית זהה למתוארת בדלקת שדרה מקשחת.
קיים קשר די ברור בין דלקת המפרקים הפריפרית לבין ביטויים מחוץ למעיים של מחלת קרון כגון דלקת עיניים (אובאיטיס), פריחה (אריתמה נודוזום ) ועוד. כמו כן, התלקחות דלקת המפרקים הפריפרית לעיתים מקבילות לעליות ומורדות במחלת המעיים. לעומת זאת, המהלך הקליני של הצורה האקסיאלית אינו בהתאמה לפעילות מחלת המעיים.
הטיפול מותאם לחומרת המחלה. במצבים בהם קיימת מעורבות של מפרק בודד, ניתן להיעזר בהזרקות סטרואידים למפרק. במצבים קשים יותר, יש לשקול טיפול בסלזופירין או כל תכשיר אחר אשר יגרום לרגיעה מבחינת המעיים. הטיפול בצורה האקסיאלית זהה למקובל בדלקת שדרה מקשחת עם מגבלות מסוימות בשימוש בתכשירים אנטי-דלקתיים שאינם סטרואידלים עקב יכולתם לעורר את מחלת המעיים.


פרופ' אורי אלקיים, יו"ר האיגוד, מתראיינית אצל פרופ' רפי קרסו בתכנית "בריאות 10" ערוץ 10

לראיון בנושא: מהי דלקת חוליות מקשחת

כתיבת תגובה